האיש שכן היה שם (ואיך הביטלס קשורים לכל זה)

ג'ו ספינל* הוא לא שם מאד מוכר, ובכל זאת, בפילמוגרפיה שלו אפשר למצוא שלושה מהסרטים המרכזיים ביותר של שנות השבעים.

ג'וזף ג'יי ספניולו זכה לערוך את הבכורה הקולנועית שלו בסנדק I כמחסל השתקן ונטול הקרדיט ווילי צ'י'צ'י, ואחרי שהעניק משירותיו הטובים למשפחת קורליאונה עבר לתחנת המוניות הקרובה.

ג'ו הוא האיש שנותן לטרוויס ביקל את המפתחות למרכבת המוות הצהובה שלו, לא לפני שהוא מוודא שהוא יכול לעבוד גם בלילות ובסופי שבוע.

הפעם השלישית בה הופיע ספינל בקלאסיקה הייתה גם היא ב 1976, הפעם לצד חברו הטוב סילבסטר סטאלונה.

ספינל הוא גאזו, ברקודת ההלוואות הפילדלפית המאנפפת והאיש שפולי (שבניגוד לדעה הרווחת, דווקא יש לו שם משפחה: פאנינו) מאד רוצה ראיון עבודה אצלו.

דמותו של גאזו חזרה גם ברוקי II, אך הוא נעלם בחלק השלישי – אפשר למצוא אותו רק בפתיחה כחלק מהקהל המריע.

[gv data = "P1wU93RQa_8]
חפשו אותו 02:22 דקות מהפתיחה (הגרמנית לא מכוונת, באמת).

אבל, את עיקר המוניטין שלו רכש ספינל על במות מעט פחות מרכזיות.

טרילוגיית קרוליין מונרו, מתקרבים לליברפול

ב 1980 ספינל כתב והיה שותף להפקת Maniac, אחד מסרטי האימה הקיצוניים ביותר של התקופה ואחת ההשפעות על נפשו הרכה של אלי רות'

פרנק זיטו הוא פסיכופט רצחני המסתובב ברחבי ניו יורק וקוטל להנאתו מגוון מאזרחיה ואזרחיותיה בדרכים שונות ומשונות – הסצנה בה הוא מסיים את הופעתו של אשף האפקטים המיוחדים טום סאוויני המגלם דמות בשם Disco boy נחשבת בחוגים מסויימים לציון דרך קולנועי.

תקוותו היחידה של זיטו לגאולה היא צלמת האופנה אנה ד'אנטוני, הלא היא קרוליין מונרו, כוכבת סרטי האימה של אולפני האמר הבריטיים בתחילת שנות השבעים.

אך כידוע, שום דבר לא יציל רוצח אכזר השומע את קולה של אמו המתה מצווה עליו מתוך הקבר.

אגב, את Maniac ביים וויליאם לוסטיג, שעומד היום מאחורי חברת ה DVD הייחודית

 

Blue Underground

 

ובדרך גם ביים את Maniac Cop עם האיש שאת מידותיו הטובות אין צורך לפרט, מר ברוס קמפבל.

וטרילוגיה על שום מה?

שנה לפני Maniac שיתפו ספינל ומונרו פעולה בסרטו של לואיג'י קוזי Starcrash , גרסא איטלקית דלת תקציב ועתירת קסם לואו טקי למלחמת הכוכבים. הוא היה דארת' ווידר והיא האן סולו, אם מדקדקים בפרטים.

ודייויד האסלהוף היה לוק סקייווקר

כאן אפשר כמובן להכביר מילים על נפלאותיהן של ספינות החלל הפלסטיקיות במפגיע ועל עוזרי הפקה שמתרוצצים עם פנסים צבעוניים באולפנים מתפוררים בפרברי רומא, אבל האנשים הטובים ב Salon.com עשו את זה קודם ובצורה מעמיקה יותר

והטריילר בטח גם יעשה עבודה טובה

[gv data = "pzfuNSpP0RA]

אם לא, יש את הגרסא הצרפתית מלאת האקשן

[gv data = "vHTZFHbEZL8]

וזה עוד בלי להזכיר את הרובוט עם המבטא הטקסני, או על המוזיקה המצויינת (באמת) של ג'ון בארי.

לואיג'י קוזי עובד היום כמוכר בחנות המזכרות של פטרונו, דריו ארג'נטו

שיתוף הפעולה ספינל\מונרו הסתיים ב 1982 עם סרט האימה האחרון.

כן.

The Last Horror Film

ספינל הוא וויני דוראנד, נהג מונית ניו יורקי בעל אובססייה לא בריאה בעליל לשחקנית סרטי האימה ג'נה בייטס ובמאי סרטי אימה חובב בעצמו.

כשג'נה נוסעת עם סרטה החדש לפסטיבל קאן מחליט וויני לעקוב אחריה ולצלם סרט אימה בהשתתפותה, בלי להודיע לה מראש.

פמיילתה של ג'נה מתחילה להצטמצם בקצב מדאיג במקביל להזיותיו של וויני על ריקוד בבגדי נשים, שלא שונות יותר מדי מאלו של אחד, אלן פרטרידג', 15 שנה מאוחר יותר

[gv data = "eOQIMOcEVc4]

ומכיוון שהסרט צולם בפסטיבל קאן של 1981 יכולים הצופים לחפש את השלטים המודיעים על הסרטים המוקרנים בעיר.

מפתיע בנוכחותו: Cannibal Holocaust לרוג'רו דאודטו.
סרט האימה האחרון מסתיים בסצנה מלבבת בה וויני ואמו הקשישה צופים בגלגל האחרון של סרטו ומצחקקים בהנאה.

אגב, את סרטו האחרון באמת של ג'ו ספינל, שנקרא בעברית, אם איני טועה, "בכוח האש", ניתן היה למצוא עד לא מזמן בתחתיתן של סלסלות סרטים למכירה בספריות וידאו, כאשר שמו מתנוסס בגאון על העטיפה, אך בתמונה מופיע רון וולדרון

וזהו.

כך מסתיימת לה הבלדה על ג'ו ספינל.

האיש הנכון\לא נכון

במקום הנכון\לא נכון

אה, הקשר הקלוש לביטלס.

 

קרוליין מונרו שיחקה במרגלת שאהבה אותי

יחד עם ברברה באך שהתחתנה אחר כך עם רינגו סטאר

תירוץ מצויין לזה

 

[gv data = "FbJDHn7B7gs]

 

 

 

*לא, למרבה הצער לא ספינל כמו אם הוא היה מתחתן עם מישהי ששם המשפחה שלה הוא טאפ והיא הייתה מחליט לשמור עליו רוב ריינר היה שמח.