פט הובי ישב במשרדו בבניין התסריטאים והסתכל איך עבודת הבוקר שלו חוזרת ממחלקת התסריטים. הוא היה מועסק ב"עבודת ליטוש", פחות או יותר הדבר היחיד שהוא קיבל בימים אלה. הוטל עליו לתקן במהירות איזו אפיזודה מבולבלת, אבל המלה "במהירות" לא הפחידה אותו כשם שגם לא נתנה לא השראה, כי פט היה בהוליווד מאז שמלאו לו שלושים – עכשיו היה בן ארבעים ותשע. כל העבודה שעשה הבוקר (חוץ מחילופים קלים פה ושם במשפטים כדי שיוכל לטעון לבעלותו עליהם) – כל מה שהמציא לאמיתו של דבר היה משפט ציווי אחד ויחיד, שנאמר מפי רופא.
"הרתיחו קצת מים – הרבה"
זאת הייתה שורה טובה. היא צצה בראשו כמות שהיא ברגע שקרא את התסריט. בימים ההם של הסרט האילם היה פט משתמש בה לכתובית ומסיים את דאגות הדיאלוג שלו לזמן מה, אבל הוא נזקק לכמה מלים מדוברות בשביל אנשים אחרים בסצינה. שום דבר לא בא.
"הרתיחו קצת מים," חזר ואמר לעצמו. "הרבה."
פ. סקוט פיצג'רלד
1939
מאנגלית: דפנה לוי
מן איזה ספר לקוח הציטוט?
מתוך "סיפורי פט הובי".