Universum Film AG, גביע?

פרוזה איכותית על ספורט, מתברר, קיימת בשפע.

סרטי ספורט טובים – מלבד סרטי אגרוף, שהיו, לפחות עד רוקי II, אחד מהז'אנרים הטרגיים הגדולים, יש קצת פחות.

וסרטי כדורגל טובים הם יצור נדיר עד בלתי קיים.

(הבריחה לניצחון, עם כל החיבה אליו, לא ממש נחשב). למעשה, אחד מסרטי הכדורגל הטובים ביותר הוא "חרדתו של השוער מבעיטת העונשין" של ווים וונדרס שכמעט ולא מכיל סצנות משחק.

אז נכון, הוליווד היא כנראה לא המקום לחפש בו את סרט הכדורגל והאמריקאים אינם מחובביו הגדולים של הספורט, אך גם אירופה לא הוציאה יצירות מצטיינות בתחום.

ייתכן שהסיבה היא חוסר ההתאמה בין אופי המשחק למבנה העלילתי המקובל – מאורעות מחוללים, נקודות מפנה וקתרזיסים נשארים פעמים רבות אך כאופציה על כר הדשא ומוחלפים בשוטטות שנראית מאולתרת וחסרת תכלית*.

סיבה אפשרית אחרת, ומהותית יותר, היא האסתטיקה של המשחק – בעוד כדורסל, פוטבול, בייסבול וטניס משתלבים באופן מושלם עם אסתטיקת השוט/רברס שוט המקובלת (פעולת הגנה מול פעולת התקפה בחלל וזמן מוגדרים), הרי שהפעולות בכדורגל נזילות וחסרות מיקוד מדי לסוג זה של קולנוע.

 

_____________________________________________________

יוצאת הדופן כמובן היא ההכרעה בפנדלים. אפשר לשער שאם סרג'יו לאונה היה מצלם אחת כזו היה מדובר ביצירת מופת

[gv data= "b2l4IKz3m7c]

לי ואן קליף זוכה בגביע העולם**.

_____________________________________________________

שני הפתרונות האפשריים לבעיה (בהנחה שאכן מדובר בבעיה) שונים בתכלית.

הראשון שייך לאסכולה ההונגרית המבוססת על שוטים ארוכים המאפשרים תנועות מורכבות של דמויות רבות במרחב על כל ציריו, ממיקלוש יאנצ'ו (או מיק לושיאנצ'ו בפי אנשים מסויימים)

[gv data= "2DzCL4kKb0Q]

דרך בלה טאר

ועד, במידה פחותה, בנדק פליגאוף

[gv data= "1JcPzlHn20E]

 

הפתרון השני הוא לאמץ את האסתטיקה של רובר ברסון ולפרק את המשחק לשוטים קצרים של הפעולות הבסיסיות ביותר, ולהשאיר אותם כמסמנים בלבד

[gv data= "s9cZc_JSRvY]

 

* יהיו מי שיזכירו כמה מסרטיו של ג'ון קאסווטס בהקשר זה

**בהמשך יש את גרסתו של סרג'יו קורבוצ'י לפתגם של גארי ליניקר אודות גרמנים, ניצחונות וקצת יותר מתשעים דקות (זהירות, ספויילר)

[gv data= "nRV2N62MkbE]