פסוקי פט הובי (II)

רוב התסריטאים נראים כתסריטאים אם ירצו ואם לא. קשה לומר מדוע – כי הם מעצבים את חיצוניותם באופן קפריזי בדמות אנשי וול סטריט, מלכי בקר או נוסעים ומגלים אנגליים – אך כולם נראים לבסוף כמו תסריטאים, מסווגים בצורה לא פחות מובהקת מהדמויות המייצגות את "הציבור" או את "מפקיעי-השערים" בקריקטורות. פט הובי היה היוצא מן הכלל. הוא לא נראה כמו תסריטאי. ורק בפינה אחת של אולפן ה"רפובליקה" היתה אפשרות לזהותו כאיש מעולם הבידור. אפילו שם יהיה הניחוש הראשון שהוא ניצב ביש-מזל, או שחקן המתמחה בתפקידי אב שמוטב כי לא יבוא הביתה. אבל הוא היה תסריטאי: הוא סייע בכתיבתם של למעלה משני תריסרי תסריטים, רובם, יש להודות, לפני 1929.

תסריטאי? היה לו שולחן כתיבה בבניין התסריטאים של האולפן; היו לו עפרונות, נייר,מזכירה, מהדקים, בלוק לתזכורות. והוא ישב בכורסה מרופדת, עיניו לא כל כך אדומות, מעיין בעיתון הבוקר.

"אני צריך להתחיל לעבוד," אמר למיס רודנבוש באחת עשרה.

ועוד פעם בשתיים עשרה: "אני צריך להתחיל לעבוד."

ברבע לאחת התחיל להרגיש רעב – עד לנקודה זו היה כל צעד, או ליתר דיוק כל רגע, בהתאם למסורת התסריטאים. אפילו עד לרוגז הקלוש שאיש לא עצבן אותו, איש לא הטריד אותו, איש לא הפריע לחלום הריק הארוך שהיווה את יומו הממוצע.

הוא עמד להאשים את המזכירה שלו בלטישת עיניים כשבאה ההפרעה הגואלת. אחד ממורי הדרך של האולפן דפק בדלתו והביא לו פתק מהבוס, ג'ק ברנרס:

פט היקר,

אנא קח לך פסק זמן ועשה לאנשים האלה סיור באולפן.

ג'ק

 

פ. סקוט פיצג’רלד

 

1940

 


מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ברירת מחדל, דיאלוגים, הוליווד, ספרות, פ. סקוט פיצ\'גרלד, ציטוטים, צרות, תסריטאות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s