בית קברות לחיות השעשועים של המלחמה הקרה

בתחילת שנות התשעים החלו להופיע על המסכים שרידיה של המלחמה הקרה, שדות התעופה הענקיים והנטושים בהם מחלידים בשמש כלי המשחית שאמורים היו להביא את קץ הציביליזציה, לפחות זו הדוגלת בתורתם של מרקס ולנין.

אגב, השימוש בבתי עלמין מטאליים עצומים אלו לא הוגבל לסרטים, גם טום פטי (במה שהפך מאוחר יותר לשיר האליפות של שיקגו בולס ימ"ש) טייל בינות לגרוטאות חיל האוויר האמריקאי.

שני המקרים הבולטים ביותר של שימוש בתפאורה זו הם סרטים בהם אובדים כל סימני התבונה או הרציונל, והשאלה\ות "מי נגד מי? ולמה?" מהדהדת לה במדבריות, בדרך כלל ללא מענה ראוי.

ב 1991 היו אלו הארלי דייוידסון ואיש המרלבורו, מותגי המערבונים הלאים שנשלפו בעל כורחם מגמלאות כדי להתמודד עם בריוני תאגידים במעילים חסיני כדורים מפלדה יפנית ברחובה הראשי של עיר המכונות המעופפות לשעבר.

שלוש שנים מאוחר יותר, ב"סחרור בשחקים", הסרט שייזכר, ככל הנראה, כמיצוי המושלם של הווייתו*, צ'רלי שין, כמדריך צניחה לא מבריק במיוחד נאלץ לסכל מזימה חובקת עולם של יוצאי הק.ג.ב. להחזיר את עטרת אימפריית הרשע ליושנה בעזרת כמה טונות של מטילי זהב.


אחד מציריה המרכזיים של המזימה דנן סובב לו בבית קברות דומה להפליא** לזה בו עמדו קודם לכן מיקי רורק ודון ג'ונסון על עקרונותיהם.

בצמד הסרטים המשובחים הללו מוצאים הגיבורים את עצמם לבדם, כאשר המדינה עליה סמכו שתחלק את העולם ביעילות לטובים ולרעים, ותעשה משהו בנידון, ניצבת עדיין הלומה משהו מהתפוררותה של הדיכוטומיה הרייגניאנית למול עיניה.

הלם שמשאיר את הארלי, מרלבורו ודיץ' ניצבים בשדה זרוע בסמליה המקורקעים של אותה רשות נפקדת כשמולם מיני יזמים קפיטליסטיים \ פרוטו אוליגרכים חסרי רחמים ולרשותם לא הרבה יותר מקסם אישי מפוקפק וכושר אלתור רעוע.

————– ובינתיים, בצדה האחר והמסודר של הפרסטרויקה ————–

המפיק האוורד יוז רצה לספק בראש ובראשונה שלוש מתשוקותיו המיידיות: הטיס, ג'נט לי והאנטי קומוניזם. אפשר לומר ששלוש משאלותיו הוגשמו – ומן-הסתם מעבר לציפיותיו של יוז – כי "מרגל השחקים" הוא אחד המשובחים בסרטי התעופה שנעשו עד ימינו, ג'נט לי נפלאה בסרט, והאנטי קומוניזם בו זדוני במידה בלתי-מצויה.
ג'נט לי, טייסת סובייטית דגולה, נוחתת אצל האמריקאים ומעמידה פנים שהיא רוצה לערוק. ג'ון ויין, טייס אמריקאי דגול, נשלח לחזר אחריה ולסחוט ממנה מידע צבאי למיניו ולסוגיו. מערכה שניה: ג'נט לי אינה אלא מרגלת; עומדים לגרש אותה מארצות הברית. ג'ון ויין שהתאהב בה באמת, מתחתן אתה ושניהם בורחים לרוסיה. מערכה שלישית: שם ברוסיה, גיהנום, או לא רחוק מזה. ג'ון ויין, המסרב למסור מידע על חיל-האוויר של ארצות-הברית, עובר שטיפת-מוח המזכירה את זו שמתאר לאיוש רוף ב"האקספרס". לפני שכלים כל הקצים בורחים ג'נט וג'ון לארצות-הברית, נרדפים על-ידי כל חיל-האוויר הרוסי, אבל השוט האחרון מרגיע אותנו, ומראה לנו אותם, מאוהבים, יושבים בפלם-ספרינגס ואוכלים המבורגר.
מדוע "מרגל השחקים" הוא בכל זאת סרט טוב? מפני שהסצנות עם ג'נט לי וג'ון ויין מבויימות ביד אמן, בכושר-המצאה ובתבונה רבה; מפני שהאירוטיות שבסרט היא הרמזנית, המעודנת, המרשימה והעדינה ביותר שבנמצא. לא אשכח את הסצנה שבמהלכה חייב ג'ון ויין לערוך חיפוש בכליה של ג'נט לי, המכורבלת בסרבל-טיסה מרופד בעל כיסים אלכסוניים על החזה ובשיפולי הבטן; לא אשכח את הרגע שבו מטלטלת הטייסת את רגליה כדי לנער את תחתוניה ולזרוק אותם ברווח הצר שבין הדלת למזוזה; לא אשכח את ג'נט לי בכותונת-לילה, במטוס, ברוסיה, בכל מקום, ג'נט לי במיטב חמוקיה. אך כבר ידענו זאת, ידענו שנשים הן העסק של שטרנברג; הואיל ובמהלך מחציתו של הסרט הוא אנוס לצלם גם מטוסים, הוא השכיל "לאנש" אותם במומחיות שהיא לעתים מהממת; כשהמטוס שמוטס בידי ג'נט לי מופיע בשמים, טס לצד מטוסו של ג'ון ויין, ובשמים נשמע בבירור הדו-שיח האוהב ביניהם, העובר בקשר, אנו נתקפים התרגשות טהורה בתכלית, שנתעוררה באמצעים פיוטיים; כושר-המצאה שכזה ויופי שכזה פשוט מכריעים אותנו. נושא הסרט, כבר ציינתי זאת, אווילי ותעמולתי, אבל שטרנברג עוקף אותו בלי-הרף, ודמעות נקוות בעינינו למראה יופי שכזה – למשל, כשהמטוס-זכר והמטוס-נקבה מחפשים זה את זה, מוצאים זה את זה, טסים זה מעל זה, נתקפים אי-שקט, נרגעים, ולבסוף טסים זה לצד זה; כן, בסרט הזה, המטוסים מתעלסים באמת ובתמים.

פרנסואה טריפו
1958
מצרפתית: אביטל ענבר

*"אני הרבה יותר מפין מהלך, אני פין מעופף!"

(שם, שם)

**יש אפילו גלריית תמונות, את גרסת הלוויין של גוגל ואתר רשמי

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אווירונאוטיקה, ג\'רום קרסי, המלחמה הקרה, טריפו, כסא מפלט, מוניות, נפילה, פון שטרנברג, צ\'רלי שין. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על בית קברות לחיות השעשועים של המלחמה הקרה

  1. pirannakarina הגיב:

    יש להוציא ספר עם אמירותיו של שין: "הפואטיקה של שין".

  2. vancleef הגיב:

    שין הוא הפואטיקה.

  3. misha30792 הגיב:

    אחלה בלוג!

להגיב על vancleef לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s