החמניות יקרעו אותנו. שוב.


התקלות אקראית בדיוידי של "קלימט", הסרט הביוגרפי הככל הנראה כושל אודות הצייר האוסטרי בכיכובו של ג'ון מלקוביץ' עוררה תהיה:

מדוע ביוגרפיות קולנועיות של ציירים הן כה נדירות ובעייתיות לעומת כאלו של מוזיקאים?

ההשערה הכספית\קונספירטיבית\לא מבוססת בעליל -הן יותר משתלמות. אחרי צפיה בסיפור חייו של ג'וני קאש\ריי צ'ארלס\אמינם\צ'רלי פרקר\וולפגנג אמדאוס מוצרט\האנק וויליאמס יכול הצופה הנלהב לקנות דיסק אוסף של גיבור הסרט.

הסיכוי לרכישת"השלושה במאי 1808" אחרי צפיה באחד משני הסרטים האחרונים בכיכובו של פרנסיסקו גויה, קטן בהרבה*.

ההשערה האחרת – עבור הקולנוע שנולד אילם למחצה, המוזיקה היא תוספת שמקדמת ומפתחת אותו. הציור, לעומת זאת, על הסטטיות והשטיחות שלו, הוא מעין גלגול קדמון, חווק תחתון בסולם האבלוציוני שהקולנוע מעדיף לנער את חוצנו ממנו (דימויים של אי.טי מטולטל במרתפי השב"כ על אחריות הקוראים בלבד).

הצהרות על היות הצלולואיד

אדיפוס והקנווס לאיוס

יתקבלו בברכה ובהרמת

גבה.

הספרות היא

יוקאסטה?

מתוך "עוד 23 וחצי כאלו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ויש לנו שניה", אנתולוגיה גנוזה

 

 

יוצא דופן מהסלידה המתמשכת של הקולנוע מצילום המתמקד ארוכות במשטחים צבועים הוא "אנדריי רובלב" לאנדריי טרקובסקי

המסתיים בחמש דקות רצופות ונטולות מוזיקה בהן המצלמה משתהה על יצירותיו של הצייר הרוסי בן המאה ה 15

מין בשאינו מינו:

וינסנט ואן גוך הוא האיאן קרטיס של הפוסט אימפרסיוניזם.

העירי אותי לפני שאת גוגן

ג'ורג' מייקל

ואחרים

בונוס – התקופה הכחולה

*קונספירציה: אישוש והפרכה

מדיניות הביוגרפיות של הוליווד בשנות השלושים והארבעים יכולה להתפרש לשני הכיוונים מבחינת הפוטנציאל הכלכלי:

חלב מפוסטר הוא מצרך פופולרי למדי.

יסודות רדיואקטיביים, לא כל כך.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אנדרו רידג\'לי, ביוגרפיות, ג\'וני קאש, דטרמניזם טכנולוגי, הוליווד, טרקובסקי, מנצ\'סטר, נפילה, ספרות, קלימט. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על החמניות יקרעו אותנו. שוב.

  1. michaly הגיב:

    דווקא הייתי מצפה שיהיו הרבה פחות סרטים על ציירים, ביוגרפיות או לא ביוגרפיות (מבחינתי גם "נערה עם עגיל פנינה" נחשב).

    להראות ציור בקולנוע זה כמו לאכול לחם אחיד עם גבינה לבנה במסעדת יוקרה, זה כמו לטוס לירח ולנוע שם עם קורקינט, זה כמו שג'ניפר קונלי (או כל אחת אחרת לבחירתך) תזמין אותך לביתה, תפתח לך את הדלת בתחתונים וחזייה, תזמין אותך לחדר השינה שלה ואז אתה תשב בקצה המיטה ותאונן עם גיליון ישן של פלייבוי.

  2. pirannakarina הגיב:

    אלא עם בגיליון הישן יש מאמר מאת אורי שחורי. פלייבוי קוראים בשביל המאמרים את יודעת.

  3. מיטל הגיב:

    יש גם את זה
    http://imdb.com/title/tt0115632/
    שהיה סרט ממש מרומם נפש.

  4. vancleef הגיב:

    כן, אבל לאכול קוטג' על הירח תוך כדי אוננות ונסיעה על קורקינט עם ג'ניפר קונלי במושב האחורי* זה דבר שכנראה רק טרקובסקי יכול היה לעשות.

    אני חושב שבאסקיאט הוא קצת יוצא דופן מהבחינה הזו – המבאי ג'וליאן שנאבל התחיל את הקריירה שלו כצייר, כך שיכול להיות שהקולנוע הוא יותר "שפה שנייה" שלו והצגת ציורים היא פעולה טבעית יותר עבורו.

    *כן, לקורקינט הקוסמונאוטים של אנדריי ארסנייביץ' היה מושב אחורי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s