דגם ט

הלקוח יכול להזמין פורד טי בכל צבע שיחפוץ, ובלבד שיהיה זה שחור

הנרי פורד

הלקוח יכול לראות מעודדות בכל סרט שיחפוץ, ובלבד שיהיו צמודות

מישהו באולפני יוניברסל

 

מחוץ למרכז ההוליוודי, באזור התעשייה המפויח של העיר, פועל ביעילות פס ייצור.

לאורכו עומדים פועלים כמו ג'ון מ. צ'ו ואנדרו וולר, ומרכיבים סרטי ז'אנר.

 

אבל, לא מדובר בסוגות כלליות כמו "דרמה", "סרט פעולה" או "קומדיה רומנטית" – הסרטים אלו מיוצרים על פי מפרט טכני מדוייק הרבה יותר.

בשונה מסדרות סרטים מדורות קודמים מ"נשק קטלני" ועד "המסור", כאן הדמויות אינן ממשיכות מסרט לסרט, אלא קו העלילה.

סיטואציות וטיפוסים שהופיעו בסרט הראשון יחזרו וימלאו את אותם תפקידים בווריאציות מינוריות שוב שוב (ושוב).

I

 

"מועצת המפרטים הפדרלית", שפעילה מאז 1921, פרסמה כבר דרישות מדוייקות ל- 350 מוצרים המשמשים את מוסדות הממשל. נוסף על כך הוקמה גם "לשכת התקנים" וגם "המחלקה לפישוט הנהלים". משרד המסחר ומשרד החקלאות פועלים, כל אחד בתחומו, לקביעת תקנים כלל אמריקאים. לצד מוסדות הממשלה מצוייה גם "הוועדה האמריקאית לתקנים הנדסיים", שבה מיוצגים יותר מ – 250 ארגונים תעשייתיים ומסחריים; היא עוסקת בפיתוח תקנים כלל אמריקאים בתחום סלילת כבישים ובניית גשרים, מקצועות הבניה, ייצור מכונות, אלקטרוטכניקה, תעשיית המכוניות והמטוסים, התחבורה, בניית אוניות, עיבוד ברזל ומתכות אחרות, התעשייה הכימית, ייצור טקסטיל, כרייה, תעשיית העץ והנייר.

ברור שמגמה זו, שמטרה העיקרית היא טכנית טהורה, תביא להאחדה אמריקאית מרחיקת לכת, שבהכרח תגרור בעקבותיה שינויים כלליים נרחבים בתחום הכלכלי.

כל מי שלמד להכיר את שאיפתו של האדם האמריקאי לקונפורמיות ואחידות, יבין שהתקנה אינה נתפסת רק כצורך תעשייתי או כרע הכרחי, אלא גם כאידיאל תרבותי. האדם האמריקאי רוצה להיות דומה לשכנו. הוא שואב ביטחון נפשי מהנורמטיבי, ועל אחת כמה וכמה כאשר הנורמה מתפרשת כ"יעילות". באוניברסיטת ללנד סטנפורד בקליפורניה נפתח ב – 1924 הקורס"מדעי העידוד הקולני" שנועד רק לסטודנטים בשנת לימודיהם השנייה.

 

 

וכך, סרט לבית "מעודדות צמודות" יעסוק במעודדת מקובלת הנאלצת לפנות כנגד הנורמות המסואבות הפושות בענף בניית הפירמידות האנושיות, עם אופציה לשיתוף מיעוטים אתניים.

סרט מסדרת "אמריקן פאי" המאוחרת (אחרי שלושת הסרטים שיצאו לבתי הקולנוע, נוספו עוד שלושה ששוחררו היישר לוידאו) תעסוק במעלליהם של נערים הורמונליים במוסד חינוכי כלשהו.

סרט ממשפחת סטפ אפ יעסוק ברקדן ורקדנית מרקעים שונים המתגברים על הפער הסוציו אקונומי לקראת תחרות גדולה.

II

 

בקיץ זה התלוצץ עיתון יומי בסן פרנסיסקו באשר למופת הקיצוני של התקנון מרצון באוניברסיטה המרכזית של קליפורניה בברקלי. שם בנו בניין חדש שישמש כאולם התעמלות לסטודנטיות. עלתה השאלה כיצד יש להתקין את המקלחות. הבנות עצמן החליטו שעם סיום שיעור ההתעמלות לא תפתח כל סטודנטית את ברז המקלחת האישי שלה, אלא שהמים המרעננים יותזו מכל הברזים ברגע מסוים מתוך התאים, ונדמה לי שהיו כ – 150 תאים כאלה.

 

השיטה החדשה – או ליתר דיוק משוחזרת, שכן כבר בשנות השלושים יצאו סרטי The Gold Diggers of ב 1933, 1935 ו 1937 על פי אותה תבנית – הזו מאפשרת כוונון מושלם יותר של היצירות (מוצרים, יגידו הסולדים מהן, דוגמא משונה משהו ליושר אינטלקטואלי קיצוני, יגידו אחרים) והופכת הגדרות מבודחות כגון "ספיד הוא מת לחיות על אוטובוס" ו"מהיר ועצבני הוא נקודת פריצה עם מכוניות" לרציניות ושימושיות לחלוטין .

 

לפי היגיון זה, כל הסרטים העוסקים בצמדי שוטרים ייקראו "נשק קטלני" בצירוף מספר או במקרה הקיצוני כוכבית – כך למשל "בחורים רעים" יהפוך ל"נשק קטלני 8* *הפעם עם שני שוטרים שחורים" ואילו קומדיות רומנטיות יתפלגו בין "כש X פגש את Y" ו"הרומן שלי עם Z".

נושאי הדגל של קיטלוג זה יכולים להיות מותחנים שעלילתם עוסקת בעורכת דין\בעלת מקצוע חופשי אחר\שוטרת המסתבכת בחקירת רצח ומגלה סודות אפלים על הגבר עמו ניהלה קשר רומנטי הידועים בכינוי "מותחני אשלי ג'אד", או סרטים המבוססים על סיפור אמיתי בהם קבוצת ספורט מצליחה כנגד כל הסיכויים\החברה הגזענית שיכולים להיקרא "סרטי דנזל וושינגטון המאוחר".

הסטנדרטיזציה הזו לא מתבטאת רק באופן מכני ותעשייתי, אלא גם כבסיס לאלתורים ג'אזיים.

מרבית סרטיו של ג'ורג' א. רומרו למשל, חוזרים על תבנית אפוקליפסת החיים המתים ומצליחים להישאר חדשניים ורלוונטיים בכל עשור, עובדה המצדיקה את התואר "תלוניוס מונק של הזומבים".

III

 

אם לא די לאמריקאים בסמלי העיט, הכוכבים והפסים, ולא כל שכן בסמלים הרשמיים פחות כמו הבאפלו, הצבי האמריקאי והאינדיאני – והם מבקשים לתור אחר סמל נחמד וחביב נוסף – נראה שמוטב להם לבחור באשכולית. מחצית האשכולית עדיפה, מכיוון שהווייתו של פרי זה מתמצה רק כאשר הוא חצוי לשניים. בדרך כלל צבעו צהוב אחיד, טעמו רענן תמיד והוא משמש תמיד למנה ראשונה והוא מוגש תמיד באותה שעת בוקר שהיא עדיין ספוגת תקוות.

 

יוהאן האוזינחה

1927

מהולנדית: קרלה פרלשטיין

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אשלי ג\'אד, באזבי ברקלי, דטרמניזם טכנולוגי, הוליווד, טרילוגיה, מקצוענות, מת לחיות, קירסטן דאנסט. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על דגם ט

  1. סטיבי הגיב:

    מבריק.
    (מקווה שזה לא בא בעקבות טראומה מ-סטפאפ2)

    המשכון=סוג של רימייק?

    (שים לב איך לא אמרתי כלום על highlander)

  2. vancleef הגיב:

    תודה.
    (סטפ אפ 2 דווקא לא היה טראומטי. למען האמת, די חיבבתי אותו)
    במקרים מסויימים, כן. המשכון הוא סוג של רימייק – אני חושב שהג'יימס בונדים של אמצע שנות השבעים די עונים להגדרה הזו.
    (את צריכת "איש הנצח" שלי הפסקתי אחרי החלק השני, למרות שאת סדרת הטלוויזיה דווקא הייתי רואה מדי פעם [ואת זו של טיימקופ גם])

  3. סטיבי הגיב:

    איש הנצח הולך ככה:
    סרט ראשון – ווהו!
    סרט שני – עדיף לא לדבר על זה.
    סרט שלישי – לא טוב, אבל יש בו ואן פיבלס ג'וניור והשכחת הטראומה של הסרט הקודם.
    (סידרה – ווהו!)
    סרט רביעי – לא טוב, אבל יש בו סיפוק געגועים והשכחת הטראומה של העונה האחרונה.
    סרט חמישי – כ"כ גרוע שלא רק שלא יצא לקולנוע, אלא אפילו לא כדי.וי.די, ונזרק כסרט טלוויזיה די זניח בערוץ המד"ב. אין לי כוונה לטרוח לגלות באמת עד כמה גרוע.

  4. michaly הגיב:

    אחרי הפוסט שלך והביקורת שלו אני מעריכה את "סטפ אפ 2" הרבה יותר. לא כסרט לצפותת בו, אלא כסרט שמוציא מכם דברים טובים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s