אווזי הוא הגולדברג החדש

אתה לא יכול לעשות שני דברים באותו זמן

נושאי המגבעת, 1992

הקולנוע, לעומת זאת לא יכול להיות בשלושה מימדים באותו הזמן.

ובגלל הדו מימדיות המובנית שלו, כל נסיון לפנות לתחום ה 3D מכריח את יוצרי הסרט לוותר על מימד אחד, מה שהופך סרטי אימה שטוחי דמויות למועמדים האידיאליים להסבה.

אחרי "בלאדי וולנטיין" מגיע הפרק הרביעי בסדרת "יעד סופי" המצויינת, ומעלה שתי קושיות שונות לחלוטין זו מזו.

הראשונה: האם כפועל יוצא מהתלת מימד המיתות  בסרט יאלצו לוותר על התנועה בצירים האנכיים והאופקיים לטובת תנועה על ציר העומק, מה שיוציא מהרפרטואר את רוב ההחתכויות וההמחצויות

לטובת ווריאציות על שיפוד?

השנייה: האם התקרבות הזריזה של הסדרה למספר שבע מעידה על כך שכל הסדרה הייתה בעצם שרשרת פריקוולים שתסתכם בהתגלותו של המוות כארנסט סטאברו בלופלד מטאפיזי וחובב שחמט?

(במשחקי לוח אחרים הוא קצת פחות טוב)

סקוט ווקר, אוהד נצחונות:

1.לימונדה ואלכוהול – הערבוב המושלם של ילדות ובגרות. תוסיף לזה חומוס, ונגעת במוות.

(ז'ק מוסרי)

עוזי וייל

הגבול הדק

2002

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אוהד פישוף, אלכוהול, בונד, דטרמניזם טכנולוגי, מוות, סלפסטיק, סקוט ווקר, ציטוטים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s