אחרי שהשתתפה ב"התחלה" בו העלילה מתקפלת לתוך עצמה במישור התודעתי וב"בחצות בפאריז" בו העלילה מתקפלת לתוך עצמה על ציר הזמן, נותר רק צעד הגיוני אחד בקריירה של מריון קוטיאר.
סרט בו העלילה מתקפלת לתוך עצמה מרחבית.
"על חוסר הדיוק במדע" (שם זמני)
דראפט ראשון: קוטיאר משחקת את חברתו של טייס ניסוי שממוזער ומוזרק לתוך טייס ניסוי שממוזער ומוזרק לתוך מרטין שורט.
ולדייויד בורדוול יש כמה דברים מעניינים להגיד על פלאשבקים משולשים משנות הארבעים.
ארפלס טבע 
טוב לראות שחזרת! (ויופי של פוסט. בהחלט שעשע אותי).
כמו כן: המוזיקה בטריילר זה מהגוניז. איזה קטע.
וואו, אני לא מצליחה להחליט אם זו אכן המוזיקה או שמא גרסה טיפטיפונת שונה לנעימת הנושא של הגוניז.
כאילו לא רצו לקחת אותה אחת לאחת אלא תוך כדי להעמיד פנים שמדובר במשהו שונה, מבלי ממש להשקיע.
תודה! טוב לחזור.
באמת מעניין העניין עם המוזיקה.
אני רוצה להאמין שלא מדובר בפלגיאט\חסכנות יתר אלא בניסיון ליצור יקום שזו המוזיקה היחידה שאפשרית בו ואלוהיו (או המפיקים בפועל שלו) הם סטיבן ספילברג ופרנק מרשל. #הסחפות
פינגבאק: מייד אין קוריאה 7- ברנשים בחתיכות | הפיראנה מכה שנית
איזה כיף שחזרת! ועוד עם רפרנס שובר מוח ליום במלכודת! 🙂
המאמר של בורדוול כ"כ מתאים לי כרגע. תודה על הקישור.