פארק היורה III בראי הספרות הלטינו-אמריקנית

או: איך ג’ו ג’ונסטון כמעט יצר את האדפטציה הכי טובה אי פעם.

כמעט

[מבוא לתסריטאות עם מר א. מונטרוסו: הקורס בוטל]

פורסם בקטגוריה דינוזאורים, ספרות | כתיבת תגובה

מריון קוטיאר וטרילוגיית נארטיב הבבושקה: סיום ספקולטיבי

אחרי שהשתתפה ב"התחלה" בו העלילה מתקפלת לתוך עצמה במישור התודעתי וב"בחצות בפאריז" בו העלילה מתקפלת לתוך עצמה על ציר הזמן, נותר רק צעד הגיוני אחד בקריירה של מריון קוטיאר.

סרט בו העלילה מתקפלת לתוך עצמה מרחבית.

"על חוסר הדיוק במדע" (שם זמני)

דראפט ראשון: קוטיאר משחקת את חברתו של טייס ניסוי שממוזער ומוזרק לתוך טייס ניסוי שממוזער ומוזרק לתוך מרטין שורט.

ולדייויד בורדוול יש כמה דברים מעניינים להגיד על פלאשבקים משולשים משנות הארבעים.

פורסם בקטגוריה בורחס, טרילוגיה, מלבן על הזמן, סימפולים | 6 תגובות

בחזרה מהכפור

רק כמה רצועות של קולמן הוקינס הפעם. ידידי היה איש עייף

הארי מאת'יוס
חיי בסי-איי-אי: כרוניקה של שנת 1973
2005
מאנגלית: מתן קמינר

פורסם בקטגוריה ברירת מחדל, ציטוטים, קולמן הוקינס | כתיבת תגובה

בלמונדו מול ההתייצבומט

תשע מתוך עשר תנועות שאנו עושים נענות להרגל ולאוטומטיות. יהיה זה בלתי טבעי להכפיפן לרצוניות מודעת ולמחשבה.

רובר ברסון
1975
מצרפתית: אריאל שוייצר

("הכייס" מכיל כנראה את אחד ממונטאז'י האימונים הראשונים)

כמו בלא מעט מקרים נוספים,  הקולנוע של רובר ברסון מספק את הדוגמא הטהורה ביותר לנושא; הפעם אלו הם סרטי הפשע בהם מהותו של הגיבור מתמצה בכותרת.

אותן דמויות אפלוליות מצדו הלא נכון של החוק שמוגדרות אך ורק על ידי ההתמחות הפלילית שלהן (ונניח לרגע בצד את אלו שכבר הפכו את העניין לסמלי\מיתולוגי כמו "הסמוראי" או "הסנדק" )  ומבלות את מרבית הסרט בהצגתה לפרטי פרטים זכו לפריחה בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת –

מ The Hustler (אם לקרוא לאדי פלסון בשם שנתנו לו הוריו)

דרך "הנהג"

ה"גנב"

ו"המהמר"

ואם לצטט מהמקור (שלמרבה הצער כבר לא נקרא "הקוביוסטוס" )

 

הייתי כאחוז קדחת ושמתי את כל הכסף הזאת על האדום – ופתאום הצטללה דעתי: זו הייתה הפעם היחידה בכל הערב הזה, בכל זמן המשחק, שהפחד חלף בבשרי זרם של קור והעביר רעד בידי וברגלי. הזדעזעתי מרוב פלצות, תופס בן רגע מה פירושו של הפסד בשבילי כעת! כל חיי תלויים בסיבוב הזה!

 

פיודור דוסטוייבסקי

המהמר

1866

מרוסית: נילי מירסקי

 [ג'יימס קאן כנראה באמת יודע מה הוא עושה]

ועד ג'ון וויין בתפקידו האחרון, מסכם את הקריירה שלו כ"אקדוחן"

כמה שנים מאוחר יותר, בצדו השני של האוקיינוס – "הרוצח"

בינתיים, בצרפת, ז'אן פול בלמונדו זכה לגלם את התפקיד בצורתו המופשטת:

"המקצוען"

סרט שזכור יותר בגלל נעימת הנושא של אניו מוריקונה

באופן משונה משהו, אחרון המוהיקנים של המקצוענות (ולמען האמת, לא אחד המוצלחים שבהם) הגיע מפרו – לואיס לוסה הביא לאוויר העולם את "הצלף" ב 1993

ואת "המומחה" ב1994

כותרות הסיום של תת ז'אנר בעלי המלאכה עלו על רקע "המתווך" מ 1998, בו מקצוענותו של הגיבור כבר אינה פיזית אלא מילולית – קווין ספייסי וסמואל ל. ג'קסון לא יודעים לירות, לכייס, לנהוג או לפוצץ דברים טוב יותר מהקולגות שלהם; הם פשוט  מדברים ומקשיבים בהצטיינות יתרה.

(אמנם ב 2007 עוד עלה על המסכים Shooter שעסק כולו ביכולות הצליפה של מארק וולברג, אבל למרות התיארוך המאוחר יחסית הלך הרוח של הסרט מיושן למדי)

{הקטע הבא הוא חסר קשר לחלוטין ונמצא פה רק כדי שתהיה לדקסטר וונסל תוצאה ייצוגית כמחפשים אותו בגוגל}

פורסם בקטגוריה אקדוחנים, דוסטוייבסקי, דקסטר וונסל, מקצוענות, ספרות, ציטוטים, רובר ברסון | 3 תגובות

זכור את אשר עשה לך עמלץ

בראשית הייתה נעימת הנושא של ג'ון וויליאמס לסרט הכרישים של סטיבן שפילברג

שנה אחר כך, זכתה יצירתו של וויליאמס לטיפול מלכותי מידיו של מלחין קולנועי מהולל אחר, לאלו שיפרין

חלפו עוד שנתיים, והמוזיקה המאיימת המלווה את הכריש הרצחני הגיעה לגן עדן שכולו חליפות לבנות ורקדניות מפזזות כאשר ליוותה את אמיטאב באצ'אן בסרט "מוקאדר קא סיקאנדר" (שדילג עכשיו לצמרת רשימת הסרטים שאני צריך לראות)

(כן, שש השניות הראשונות שייכות לבארי ווייט, אבל זה כבר סיפור אחר)

ולסיכום, הצעת הגשה לתת ז'אנר רב פוטנציאל

בלקספלוטיישן\כרישים

פורסם בקטגוריה אלכוהול, אמיטאב באצ\'אן, בוליווד, בלקספלוייטשן, דגים, הוליווד, טרילוגיה, מלבן על הזמן, סימפולים | כתיבת תגובה

ברייכסטאג בחצי היום

וְאִשֵנוּ אוֹן חוֹרֶכֶת
לְבָעֵר כָּל צָר וָמַק
לְחַשֵל אֶת הַמּוֹלֶכֶת
חֶרֶב רוֹעֲצָה עַד דַּק
אוֹת בְּרִית הַמְּהַלֶכֶת
הוֹד, אֵימִים, חֶדְוָה וַשַׂק
הוֹד הַחֶרֶב הַנּוֹסֶכֶת
אֶת דָּמֵנוּ וְתִצַּק.

בית מתוך

אנשים קשים אנחנו\יונתן רטוש

אפשר לומר ש"ממזרים חסרי כבוד" הוא סרט על חוסר היכולת של האדם להמלט ממי שהוא; חילופי מלבושים, מבטאים ושמות יכולים לטשטש את זהותן של הדמויות רק עד נקודה מסויימת בחלל ובזמן.

אחרי נקודה זו, שמגיעה כמעט תמיד באופן מהיר וכואב, כושלים כל נסיונות הבריחה.

בשבתו כבורא העולם הזה דואג טרנטינו לסמן אותות קין על אלו המנסים להתכחש לזהותם ומעשיהם.

 

 דמותו של בראד פיט משמשת, לצורך העניין, כאצבע אלוהים צרדה וצרודה.

אותו הגיון תקף גם לגבי טרנטינו עצמו, שמתקשה להשתחרר מכותרות בגופן צהוב ושמנמן, מחוות לסרג'יו לאונה או מקריינות של סמואל ל. ג'קסון.

(הנרי פונדה הוא הכריסטוף וולץ הישן)

ובעצם, כל הסרט יכול להיות תחום במרכאות בתחילתו ובסופו –  ג'ולס ווינפילד מספר לווינסנט ווגה על סרט מלחה"ע II בו צפה בתחנת כבלים נידחת.

באותה מידה, "ממזרים חסרי כבוד" עוסק בחוסר האונים של המילה מול המעשה; הדמויות המשכילות, השולטות אבסולוטית בשפה אחת או יותר, הבקיאות בהיסטוריה, זואולוגיה, תולדות הקולנוע ושאר דיסציפלינות, כושלות בתכניותיהן, כאשר המהמורה שגורמת להם למעוד היא תמיד התנגשות בין השפה לבין המציאות הפיזית.

לעומתן, דווקא הדמויות העילגות והבורות, אלו שיעדיפו לחבוט, לדקור ולירות את דרכן אל הפתרון, יצליחו להוציא את תכניותיהן לפועל.

דבר נוסף שייתכן וטרנטינו עשה, הוא ללכוד באמצעות רשת עשוייה נימים דקיקים של תודעה קולנועית את רוחו של סרט ההמשך שריחפה בחלל מאז שאלן ארקין ורוטגר האוור ברחו מסוביבור ולהטביע אותה על צלולואיד

אבל יותר מהכל, הסרט הוא מחווה דווקא ליצירתו של ג'ון יוסטון מ 1981 "הבריחה לניצחון", כאשר המלחמה היא תחליף לכדורגל שהוא תחליף למלחמה.

כמו בסרטו של יוסטון, גם אצל טרנטינו חבורת לוחמים מאולתרת מובלת על ידי בריון אמריקני חסר משמעת תורמת לנפילת הרייך השלישי.

גם ב"בריחה לניצחון" וגם ב"ממזרים חסרי כבוד" העימות הסופי ממוקם על רקע ספקטקל מופרך לחלוטין מבחינה היסטורית, המתרחש, במקרה או שלא במקרה, בפאריז, עיר הולדתו של הקולנוע.

 שוט הפתיחה של "צבא הצללים".

 

פורסם בקטגוריה טרנטינו, יונתן רטוש, כדורגל, מלוויל, ממזרים חסרי כבוד, ציטוטים | 3 תגובות

כמו להאזין לביטלס בלי אטמי אזניים

מיקס שירי בונד פוטנציאליים, עכשיו, שם.

(והתמונה לקוחה מהבלוג המרתק\אובססיבי הזה)

פורסם בקטגוריה בונד, מלבן על הזמן | כתיבת תגובה